עיכוב יציאתו מן הארץ של הקטין, נועד למנוע ניסיון של הורה זה או אחר להרחיק את הקטין מההורה השני. במקרה שהורה ינסה להוציא את הקטין מהארץ במהלך ההליך המשפטי ללא קבלת רשות מההורה השני, הדבר עלול להיחשב כניסיון לחבל בהליך המשפטי שמתקיים בין הצדדים ואף כחטיפה עפ"י האמנת האג.

צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד קטין, הינו נפוץ במסגרת הליכי פירוד ושאלת עיכובו של קטין מהארץ הינה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין איננו פוקע לאחר שנה (כמו צו המוצא כנגד בגיר) והוא תקף עד גיל 18, קרי, עד לבגרותו של הילד.

בניגוד לצו עיכוב יציאה מהארץ שמוצא כנגד בגיר, הצו המוצא כנגד קטין הינו "צו גמיש", דהיינו, ניתן לבטל ו/או להגביל אותו על פי נסיבות ספציפיות כגון רצון לנסוע לחופשה משפחתית וכדומה. במקרים בהם הוצא כנגד קטין צו עיכוב יציאה מהארץ, ואחד ההורים רוצה לקחת עמו את הילד לחופשה, מוטל על האחרון לפנות בעניין לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט יידרש להכריע האם ניתן לאשר את הבקשה ומהן הערבויות המתאימות אשר תוכלנה להבטיח את חזרתו של ההורה עם הילד לישראל.

על פי רוב, ערבויות תהינה מורכבות משני אלמנטים: ערבות כספית המופקדת על ידי ההורה, וערבות צד ג' המובטחת על ידי קרוב של ההורה המוכן להתמודד עם הליכים כנגדו במקרה של חטיפה. הרציונל המשפטי מאחורי ערבות צד ג' איננו בכדי לגבות כספים מהערב, אלא על מנת ליצור מעין לחץ על ההורה וזאת משום שהוא יודע כי אי חזרתו לישראל תפגע לא רק בהורה המבקשת את יציאתו של הקטין, אלא גם בחברו אשר הסכים להיות ערב למעשיו.

הזכות לצאת מהארץ הינה זכות יסוד אשר עוגנה בסעיף 6 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "כל אדם חופשי לצאת מישראל".

סעיף 8 לחוק היסוד מוסיף וקובע "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד כזה. אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכח הסמכה מפורשת בו".

השימוש בצו עיכוב יציאה מן הארץ הינו כלי קיצוני, מאחר בעת הפעלתו נמנעת חירותו של הקטין לצאת מן הארץ, אשר מהווה זכות יסוד של כל אדם.

לפיכך, צו עיכוב יציאה מן הארץ, המתבקש במסגרת הליכי פירוד, יינתן לבקשת צד אחד, אך ורק כאשר ישנו חשש כן ורציני כי בעל הדין יברח עם הקטינים, לתקופה ממושכת ו/או לצמיתות.

זכותו של הורה לעתור לצו לעיכוב יציאת ילדו מן הארץ נשאבת מזכותו כאפוטרופוס לקטין, הקבועה בסעיף 15 לחוק. סעיף זה קובע:
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מגוריו, והסמכות לייצגו".

במסגרת צורכי הקטין ניתן לכלול, כמובן, את הזכות והחובה לדאוג לשלומו ולביטחונו של הקטין.

בבש"א (ת"א) 18341/03 מ. מ נ' א. ב (פורסם באתר נבו) דנה כב' השופטת מילר בבקשתה של אם לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגד קטין על מנת לנסוע עמו לחופשה משפחתית בחג הפסח להונגריה:
"במקרה שלפנינו מדובר מחד גיסא בקטין אשר זכות התנועה אינה מהותית עבורו לעומת זכותו להיות עם הוריו וליהנות מאהבתם בכל מקום אשר יהיה. מאידך גיסא, עומדת זכותם של ההורים. כאשר ההורים חיים בנפרד והצפייה לבילוי עם הקטין כה גדולה, מלווה בקשיים כה רבים ותלויה גם בהורה האחר, זכותו של האב לממש את הורותו הינה זכות מהותית אשר במאזן הכללי גוברת על הזכות האחרת".

בכדי להגיש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, על המבקש לצרף לבקשתו המנומקת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו של ביהמ"ש, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, כאמור בתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, ראשי בית המשפט להורות על הפקדת עירבון, אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין, כאמור בתקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.