3/2/2015

הדעה הרווחת בקרב הציבור הישראלי, היא כי לבן הזוג הנותר בחיים, קיימת זכות מגורים בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג, עד לאחרית ימיו. האמנם כך וכיצד ניתן להבטיח זאת??
מעשה בזוג שנישאו בשנת 1980. עובר לנישואיהם היה הגבר גרוש + בת מנישואיו הקודמים, בעוד האישה הייתה רווקה ללא ילדים. כשנתיים לאחר נישואיהם, רכשו בני הזוג יחד דירת מגורים במרכז הארץ. דירת המגורים נרשמה בבעלות שני הצדדים בחלקים שווים.
לאחר 22 שנות נישואין במהלך שנת 2002, הלך הבעל לעולמו בפתאומיות, מבלי שהותיר צוואה אחריו.
מספר חודשים לאחר מותו, ביקשה בתו מנישואיו הראשונים של המנוח להוציא לפועל את צו הירושה ולפעול למימוש זכויותיה ע"פ דין, בדירת המגורים של המנוח ורעייתו. הבת פנתה לרעייתו של אביה, אשר התנגדה בכל תוקף להתפנות מדירת המגורים בה התגוררה במשך שנים רבות יחד עם בעלה המנוח.
הבת לא אמרה נואש ופתחה בהליכים משפטיים נגד רעיית המנוח, בבית המשפט לענייני משפחה באמצעות הגשת תביעה בשל התנגדותה של רעיית אביה המנוח להתפנות מדירת המגורים או לכל הפחות, לשלם דמי שכירות עבור השימוש שהיא עושה בדירת המגורים.
רעיית המנוח טענה כי היא בעלת מחצית מזכויות הבעלות על דירת המגורים, ולאחר פטירת בעלה המנוח, הנה יורשת מחצית מזכויותיו של המנוח על דירת המגורים, בנוסף לזכויותיה, ולכן, עומדת לה זכות להתגורר בדירת המגורים משך כל ימי חייה, ע"פ דין.
במקרה זה, קבע בית המשפט כי רעיית המנוח תמשיך ותתגורר בדירת המגורים תוך תשלום דמי שכירות לבת המנוח, בעבור חלקה בדירת המגורים שניתן לה לאור היותה יורשת, בתו של המוריש, ע"פ חוק הירושה.
אנשים רבים נוטים להימנע מעריכת צוואה. אחרי הכל, לאף אחד מאתנו לא נעים להכיר בעובדה כי המוות הוא בלתי נמנע. יחד עם זאת, יש לזכור כי עריכת צוואה היא אחד הדברים החשובים ביותר שאדם יכול לעשות עבור יקיריו.
הצוואה הינה מסמך משפטי בו מצווה מוריש מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו. עריכת צוואה המנוסחת באחת הדרכים הקבועות בדין ואשר לא נפל בה כל פגם אשר אינו ניתן לתיקון, תמנע בעתיד מן היורשים טרחה מיותרת ומלחמת ירושה, ותשמר את האינטרסים של המוריש אשר ייהנה משקט נפשי ומביטחון כי לאחר פטירתו יועבר רכושו לידיים הנכונות.
רכושו של אדם שנפטר ולא הותיר צוואה, יחולק ע"פ הוראות חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), שם נקבע אופן חלוקת הרכוש בין היורשים החוקיים.
סעיף 10 לחוק הירושה קובע מיהם אותם היורשים עפ"י דין: מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; וילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם.
חלוקת העיזבון, באין צוואה, נקבעת בהתאם לאמור בסעיף 11 לחוק הירושה, ולפיה בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים אשר שייכים למשק הבית המשותף, וכן נוטל משאר העיזבון, מחצית באם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים.
עוד מוסיף הסעיף כי אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורים, אלו ייטלו שני שליש מהעיזבון, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעיזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העיזבון.
על מנת להימנע ממחלוקות בשעת הצורך חו"ח, את כתיבתה של צוואה יש לעשות באופן ברור ומדויק ביותר, תוך מתן פרטים נדרשים ופירוט של כלל נכסי המוריש, לרבות מיקומם המדויק.
צוואה תיחתם ביד המצווה, בפני שני עדים וזאת לאחר שהצהיר בפניהם כי זו צוואתו והעדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. את הצוואה יש להפקיד בידיים נאמנות.
לסיכום: על מנת להימנע ממחלוקות ומסכסוכי ירושה, יש לערוך ולכתוב את הצוואה באופן ברור ומדויק ביותר. חשוב לזכור, כי עריכת צוואה יכולה להיות עניין מורכב ולכן כדאי שהיא תערך ותנוסח בסיוע מקצועי של עורך דין בעל ניסיון.